101 המשפיעים לטובה על החברה הישראלית-דה מרקר
יש מאה סיבות, אולי יותר, מדוע ערביי ישראל לא מנצלים את הפוטנציאל הכלכלי המלא שלהם במשק. אבל גם אם תבלו יום שלם עם עימאד תלחמי, מייסד ומנכ"ל חברת באבקום, ומי שהיה שנים ארוכות אחד המנהלים הבכירים בחברת הטקסטיל דלתא, ספק אם תשמעו ממנו משהו על כל הבעיות האלה, כי תלחמי הוא יזם אופטימי. את הקשיים, המכשלות ורגעי הייאוש הנוראיים שיש לכל יזם ומנכ"ל לא תמצאו בשיחות איתו ועם העובדים שלו.
באבקום, סטארט-אפ שהוקם לפני שנתיים בתפן שבגליל, הוא עסק קטן. פחות מ-500 עובדים מועסקים היום בחברה, שרוצה לספק שירותי קול סנטר ופיתוח תוכנות לשוק הישראלי באמצעות עובדים שהם בעיקר מקרב ערביי ישראל. לסטארט-אפ הקטן הזה יש שאיפות אדירות שמעוררות השראה ואופטימיות בקרב כל מי שמאמין שהעלאת שיעור ההשתתפות בעבודה של ערביי ישראל היא אחת הדרכים העיקריות להזניק את המשק הישראלי קדימה. אבל האמת היא שסיפורו של עימאד תלחמי היה מעורר השראה עוד לפני שהוא הקים את באבקום: ערבי נוצרי ישראלי שהתחיל בתפקיד הזוטר ביותר בדלתא, והגיע להיות יד ימינו של דב לאוטמן ז"ל. תלחמי ניהל אלפי עובדים במפעלי דלתא ברחבי העולם: במצרים, אנגליה, סקוטלנד וניו יורק. בגיל 50, ובמקביל להעברת השליטה בדלתא גליל לידי אייזיק דבאח, נאלץ לעזוב את החברה.
כל מנכ"ל שאיבד את משרתו בגיל 50 יודע עד כמה קשה היא ההתאוששות. קל וחומר כאשר אתה ערבי-ישראלי. אבל תלחמי נחת על רגליו, המציא את עצמו מחדש והקים סטארט-אפ שאם יצליח, יכול להיות הוכחה לפוטנציאל האדיר של כוח האדם הערבי-ישראלי. היעד שלו מדבר על 5,000 עובדים בתוך חמש שנים – די שאפתני לחברה שהוקמה בשנה שעברה, אבל כשמדברים עם תלחמי זה נראה ריאלי לגמרי. גם הנתונים בעדו: החברה צמחה במהירות ממצב שבו יש לה לקוח יחיד – סלקום, שהאמינה בבאבקום כשותפה לדרך בשנה הראשונה – לשבעה לקוחות, בהם חברת הטלוויזיה בלווין יס, אופיר טורס, DSPG וטקסס אינסטרומנטס. מאנונימיות בשוק קפצה באבקום לשת"פ אסטרטגי עם מטריקס, משירות מענה קולי בלבד התקדמה לשירותי תוכנה מתקדמים ושירותים נוספים, ומכ-170 עובדים לקרוב ל-500 עד סוף השנה השנייה לפעולתה.
השורה הראשונה בחזון של תלחמי היא "מדלתא לבאבקום: מתעשייה מתכווצות לשירותים מתפתחים". הוא התחיל במרכז שירות הלקוחות, אבל את הפוטנציאל הגדול ביותר הוא רואה בתחום התוכנה: "חברות ישראליות הוציאו אלפי משרות בשנים האחרונות להודו, למזרח אירופה ולמקומות אחרים בעולם. אני רוצה להחזיר אותן. יש במגזר הערבי מהנדסים מעולים ויש כאן פוטנציאל גדול". באבקום רוצה להיות נותנת השירות הטוב ביותר בארץ, להיות מבוססת בעיקר על עובדים ואקדמאים מהמגזר הערבי, להקים שורה של מוקדים בצמוד ליישובים ערבים ולתת שירותים בתחום התוכנה, קול סנטרים, שירותי תרגום, מענה טלפוני וסקרים. זה חזון יפה, אבל צריך לזכור שיצירת תעסוקה לאקדמאים במגזר הערבי דורשת יכולת לספק להם תפקידים ותגמול שהולמים את הכישורים שלהם, מה שעלול להתברר כאתגר גדול כשאתה מציע שירותי מיקור חוץ, וכשהלקוחות רגישים מאוד למחיר.
מה שמרשים ומעורר השראה אצל תלחמי הוא האווירה והאתוס בבאבקום. לא תמצאו שם שום דבר שמדבר על הקשיים האוביקטיווים שעומדים בפני החברה. ההיפך: החזון שגיבשו תלחמי וצוות המקימים של החברה מזכיר חברה אמריקאית גדולה: להיות הכי טובים בכל דבר.
הנה עוד כמה משפטים מתוכו: "באבקום תיצור סביבת עבודה של חמישה כוכבים לעובדים ותהיה מחויבת לבנות להם קריירה"; "באבקום תשתלב בחיי העובדים ותתאים את עצמה אליהם: העובדים יזכו להסעות ולעזרה בדברים כמו גני ילדים"; "באבקום רוצה להשפיע על הקהילה בה חיים העובדים שלה, להגדיל את השווי של כל אחד מהם בשוק העבודה". זה חזון לא טריוויאלי ולא אינטואיטיווי, במיוחד במגזר הערבי, ובפרט כשרבים מעובדיך הם נשים. יצירת תעסוקה לנשים ערביות בגליל מחייבת מעטפת תמיכה לא טריוויאלית מבחינה עסקית, לוגיסטית, תרבותית ומנטלית, ותובעת ניהול מאוד רגיש ומימון גבוה.
העמדת הדו קיום הערבי-ישראלי במרכז החזון של באבקום ותלחמי לא נעשית כדי לעשות לעצמם הנחות בתחום העסקי. עימאד לא מדבר על פוליטיקה, לא מתעסק בפוליטיקה ולא מתיימר להבין בה. הוא משוכנע שהחיבור העסקי יכול להביא להצלחה בתחום הפוליטי.
כשאני שואל אותו אם אין בו חרטה על כך שהעדיף ניהול של סטארט-אפ קטן בגליל על פני ההזדמנות להיות מנכ"ל דלתא, ולנהל חברת ענק של 700 מיליון דולר, הוא צוחק. "מעולם לא היה לי טוב יותר", אומר לי היזם ששואף להיות מודל והשראה לבני מיעוטים בכל העולם, ולהראות שהם יכולים לבנות עסקים בינלאומיים ולהצליח לא פחות מבני הרוב בארצם. ומה יותר מעורר השראה ממשפט כזה, במיוחד כשהוא בא מפיו של מי שמשוכנע שהוא יכול לייצר בישראל לעובדים ערבים קריירה, סביבת עבודה ומוניטין של אלופים.
